מניפסטו

MANIFESTO
הפתרון: ה-אני מאמין שלי
עשרת הדיברות
מדוע נכתב?
המנשר הזה נכתב משום ששמתי לב לבעיה שקיימת, ואני חושב שמצאתי לה פתרון. ואם להיות יותר מדויק – נמצא הפתרון לבעיה הזו ספציפית בשבילי. המנשר הזה לא בא לפתור את הבעיות של כל הבריות, אלא יותר להציג את ה – אני מאמין שלי, ולספק לעצמי בסיס מחשבתי ובסיס מוסרי לפעולותיי, ואם קוראי המנשר יבינו דבר או שניים על עצמם, ואם הכתוב יעורר אצלם שאלות – הרי שאת תפקידי מילאתי.
החיים מציבים לנו אתגרים בהיותם דינאמיים, משתנים ולעיתים קשים לחיזוי. דעתי האישית היא שאמנם כן צריכה להיות תשובה מוצקה לכל פעולה שהאדם עושה, אך מטבעם של החיים לא תמיד ניתן להסביר הכל בכל מצב. ולכן הרגשתי צורך עז בכתיבת מניפסטו זה בעקבות השפעות חיצוניות שקיבלתי, אך גם מצורך פנימי ליציבות ולבהירות.
המניפסטו מציג את הבסיס שעליו אני מבסס את החשיבה שלי, הדרך בה אני נוקט צעדים, והמקור שלי להסבר שאני נותן לאירועים כאלו ואחרים שפוקדים את חיי. הדעה שלי מושפעת רבות מפילוסופים כמו פרידריך ניטשה, איאן ראנד, מרקוס אאורליאוס, אפלטון ואחרים. יצרתי ערבוב כלשהו של פילוסופיות ועקרונות שמשכתי מהאישים האלו שיצרו בעבורי את הבסיס הערכי והמוסרי שמספק אותי.
ההארה שיש לכתוב מניפסטו הגיע כאשר הרגשתי חוסר עקביות בחיים כשנשאלתי על ידי עצמי ואחרים שאלות על החיים שגורמות לחשוב- מה נכון לעשות ומה לא? מה נכון לחשוב ומה לא? האם ההחלטות שקיבלתי הן נכונות מוסרית עבורי? ובדיעבד מסתבר שהרבה יותר קל שדברים כתובים שחור על גבי לבן, זה מקנה יציבות והרגשה של עקביות. לבסיס מוצק מאחורי דעות יש השפעה חזקה על המרגש הכללי, ונותן ביטחון רב בהמשך מסלול החיים על כל רבדיו.

הבעיה
העולם לא כמו שהיה פעם משום שלפתע יש כל כך הרבה מקורות מהם לכאורה ניתן למשוך משמעות, מקורות שמהם אתה ממלא את היום שלך במשמעות. דוגמא פשוטה – רביצה בטלפון שעות על גבי שעות, סדרות בנטפליקס שכמותן עולה ואיכותן רק יורדת, כמות הדרכים בהם ניתן “לשרוף זמן”. גם התמסרות יתר לעבודה זה מצב דומה. ריבוי המקורות הללו יוצר אי סדר וכאוס מוחלט, היצע כה רחב של גירויים, מקורות מידע, מוסר ודרכי ישר רק גורם לחוסר סיפוק ובלבול , ומקשה על האינדיבידואל שאין לו שדרית מוכנה מראש, להמשיך ולהתקיים בעולם הזה.
כשאימא שלי אומרת לי “תפסיק להיות בטלפון, אם משעמם לך תלך לישון” וכשאימא אחרת יכולה לבלות בטלפון במקום להיות בתקשורת עם ילדיה (שגם הם בטלפון), נופלת עליי ההבנה שאין דרך אובייקטיבית נכונה, ושמשהו שאני רואה כאיום או לכל הפחות גורם מאיט, אנשים אחרים לא רואים זאת ככה ונמשכים לפעולות, דרכי מחשבה, גירויים והסיפוקים הקלים שאני שואף להתרחק מהם כמו מאש. ככל שעבר הזמן הבנתי שהאנשים שמתפתים בקלות לאותם גירויים קלים – לא מבינים מדוע עושים זאת, ובעצם הם חיים במוסר של עבדים, בחוסר מודעות ובדלות נפשית. משום שברגע שיבינו מדוע עושים זאת, יפסיקו לעשות זאת.
אולי זה נשמע שאני מגזים, ואם לומר את האמת – אני לא הבנתי פעם את מה שאני אומר עכשיו, והבנתי שכדי להמשיך להתקיים בצורה הכי יעילה, חופשיה וממצה זה לפתח לעצמי את “המוסר הלא קונבנציונלי” – והוא המוסר שנבנה על ידי האינדיבידואל על בסיס המוסר הקונבנציונלי שקיבל מהחברה בה גדל.
את העיקרון הזה אני מושך מהפילוסופיה של ניטשה, לאחר שנתקלתי בכתביו לראשונה. משנתו גורסת כי אחרי מות האלוהים, לא סופקה לאדם אלטרנטיבה לוואקום שנוצר בעקבות היעלמותה המהירה של הדת מהחברה , היעלמות מהירה של המוסר המסורתי שלא הותירה די זמן ליצירת ערכים ומוסר אלטרנטיבי, למה שהיה בתקופה בה הכנסייה משלה בכל.
במצב כזה אנשים נופלים לניהיליזם – אדישות גמורה לחייהם, הרגשת חוסר משמעות ומחסור. חיים בשחור לבן. ועל פי תורתו לא כולם יכלו להכיל את השינוי.
ומה הפתרון? חיזוק האינדיבידואל.
רק האינדיבידואל ורק הוא יוכל להחליט עבור עצמו על סט הערכים והבסיס המוסרי שלפיו לפעול בהמשך חייו. אינדיבידואל שאינו חזק מספיק ואינו מסוגל לדאוג לכך, נמצא במצב מאוד מסוכן שבסופו של דבר יאלץ להתנהג שלא לגמרי לפי רצונו החופשי משום שיהיה כפוף לערכים ולמוסר שלא הוא קבע, וכך לא לחיות חיים חופשיים – ליצור לעצמו את המוסר העליון.
כן, משמעותית יותר קל לחיות לפי מוסכמות קיימות וערכים קיימים, וכמובן שאנחנו נמצאים במסגרות חברתיות שגורמות לנו לציית לאותם חוקים, אך אני מאמין שהאדם חייב לקום ובכל כוחו להבין מהי הדרך הנכונה עבורו. אף אחד לא יוכל לעשות זאת חוץ מהאינדיבידואל.
להלן דוגמא:
ציות לחוקים כמו אי מעבר באור אדום , לא לאנוס או לא לגנוב, זוהי מוסכמה חברתית שנקבעה. לפי גישתי, לפי המוסר הלא-קונבנציונלי של האינדיבידואל יש לו הצדקה מוסרית לבצע את כל אלו. זה שהמעשים הנ”ל לא מוסריים – הרי שהם לא מוסריים על פי המוסר הקונבנציונלי, ורצוי שיהיו לא מוסריים גם ע”פ המוסר הלא קונבנציונלי של אותו אינדיבידואל. חשוב להבין את החלוקה הזו של המוסר.

עשרת הדיברות

הבעיה– העולם שרוי בכאוס מוחלט, הוא דינאמי ואינו יציב וקשה לעיתים לחיזוי. יש דברים שקורים שאינם בשליטתנו
פתרון– יש להגיב בהתאם לאירועים! הדבר היחידי שבשליטתנו הוא איך אנחנו מגיבים לדברים שקורים לנו, והתגובה מולידה את הרגשות שאנחנו מרגישים. צריך ללמוד לשים את הרגשות בצד לעיתים על מנת לעבור את האירוע בצורה הכי טובה והכי ברת קיימא, ויש ללמוד כיצד להגיב על מנת להישאר רגועים ולבודד את עצמנו מהמתרחש בצורה שתיתן לנו שליטה על תגובתנו. שליטה על תגובתינו תקנה לנו יותר שליטה על האירוע, שכפי שצוין לא תלוי בנו.
הבעיה– ישנם חוקים שקיימים בחברה שבנו חיים, שלא אנחנו קבענו. ואנחנו מוכרחים לחיות לפיהם. מצב זה מגביל את החופש של האינדיבידואל.
פתרון– יצירת מוסר חדש שנמצא מעל המוסר שמוכתב. האינדיבידואל צריך לבצע חשבון נפש ולהבין אילו ערכים חשובים לו ולבנות לעצמו בסיס מוסרי חדש. הבסיס המוסרי החדש יכול להכיל ערכים ועקרונות שנמשכים מהמוסר הקונבנציונלי, כל עוד האינדיבידואל באמת מבין מדוע הם חשובים לו. מותר לחשוב ולעשות הכל! כל עוד יש ביכולתך באמת להצדיק את הפעולות מול המוסר שבנית.
הבעיה– האנשים שאיתם אנחנו באים במגע דורשים מאיתנו תשומת לב, משאבים וזמן. ולא תמיד אנחנו מקבלים אותם חזרה מהם
פתרון– הדרך הנכונה להתנהל עם אנשים הוא עקרון הגיגית- בכל אינטרקציה בין אנשים יש להגיע עם גיגית, וכל משתתף שם בתוכה את מה שהוא מרגיש לנכון: צרות של היום, סיפורים טובים והרגשות טובות, דעות וכו. בסופו של דבר , אנחנו חיים בשביל עצמנו, ואנחנו באים במגע עם אנשים רק בגלל שאנחנו חפצים בכך. אנחנו בוחרים אנשים לבוא איתם במגע לא בגלל מה שהם עושים בשבילנו או מה שאנחנו עושים בשבילם.בגלל מה שהם מייצגים, בגלל הערכים שלהם.